משרד עורכי דין

לייעוץ חייגו: 077-7277983

עדכונים משפטיים

ייעוץ משפטי מקוון

משרדנו עומד לרשותכם לטובת מתן ייעוץ משפטי. ניתן להיעזר במידע המשפטי הרב המוצג במדורים השונים באתר וכן ניתן לפנות אלינו באמצעות הטלפון: 077-7277983 או באמצעות הפקס: 03-5237628. לנוחותכם, ניתן להפנות אלינו שאלות גם באמצעות הטופס המקוון כאן.

אנו דוגלים בטיפול יסודי ומעמיק, מתן יחס אישי ועדכון הלקוח כל העת.

ביטול ערבות בגין הסתרת מידע

אי גילוי מידע מהותי לערב טרם חתימתו על שטר החוב יכול ותביא לביטול ערבותו.

א 26904/07 אנרגיה דור אלון נ' אהרון מזרחי בימ"ש שלום ת"א – כבוד השופטת חנה קלוגמן פס"ד מיום 31.8.2009

פסק דין:

1. התביעה שבפניי עניינה מימוש שטר חוב עליו חתם הנתבע (להלן:"שטר החוב" או "הערבות").

2. הצדדים:

התובעת דור אלון אנרגיה בע"מ הינה חברה שעיסוקה בין היתר באספקת מוצרי דלק (להלן:"התובעת").
הנתבע אהרון מזרחי (להלן:"הנתבע") חתם על שטר חוב לטובת הנתבעת ולהבטחת חובות חברת צ.ש.שיווק מזון בע"מ (להלן:"החייבת").

3. רקע כללי ועובדות שאינן שנויות במחלוקת:

א. התובעת התקשרה עם החייבת בהסכם לאספקת דלק בינואר 2005.

ב. שטר החוב נחתם ע"י הנתבע ביום 15.5.05 (נספח א'2 לתצהיר עדות ראשית של התובעת).

ג. אספקת הדלק האחרונה לחייבת הייתה ביום 1.6.2005.

ד. החוב של החייבת בפועל עמד על סכום של כ-173,000 שקל.

ה. התובעת החלה לנקוט בהליכי הוצל"פ כנגד הנתבע למימוש שטר החוב כששה שבועות לאחר חתימתו.

ו. הנתבע הגיש בקשת התנגדות לביצוע שטר שהתקבלה בהסכמה.

4. תמצית טענות התובעת:

א. הנתבע חתם על שטר החוב לאחר שקרא אותו וחזקה עליו שהבין על מה הוא חותם ועל המחויבות הנובעת מחתימתו זו.

ב. הנתבע קיבל את כל המידע הנדרש לפני שחתם על שטר החוב.

ג. הנתבע חתם על שטר החוב משיקוליו הוא ומכיוון שמנהל החייבת המליץ עליו למשכיר המחסן שביקש לשכור לצורך עסקיו.

ד. במועד חתימת שטר החוב עדיין לא היה קיים חוב לחייבת בהתאם לכרטיס הנהלת החשבונות.

5. תמצית טענות הנתבע:

א. התובעת הסתירה ממנו מידע מהותי אשר לו היה יודע עליו לא היה חותם על שטר החוב, וזאת כאשר לא ציינה בפניו שבעת חתימת שטר החוב החייבת כבר יצרה חוב מעל ל- 150,000 שקלים, שהינו חוב גבוה בכלל ומעל האובליגו שאושר לחייבת בפרט. התובעת התחמקה מלתת לנתבע פרטים לגבי יתרת החוב של החייבת לתובעת בטענה של "סוד מסחרי" מחד, ומאידך יצרה אצלו את הרושם שהחייבת היא לקוחה לגיטימית העומדת בהתחייבויותיה.

ב. הסתרת מידע זה הינה בניגוד לעקרון תום הלב , בניגוד לחובות המוטלות על הנושה לפי חוק הערבות ולכן אין לתת תוקף לשטר חוב זה.

6. דיון:

טענתו העיקרית של הנתבע כנגד שטר החוב היא הסתרת המידע שלטענתו הסתירה ממנו התובעת , ואשר לו היה נמסר לו לא היה חותם על שטר החוב.

ראשית יש לבדוק האם מבחינה עובדתית צודק הנתבע ורק לאחר מכן לבדוק את הנפקות המשפטית בהתאם למצב העובדתי.

7. הסתרת המידע:

למעשה אין מחלוקת של ממש בין הצדדים לגבי העובדה שהתובעת לא מסרה לנתבע שהחייבת עומדת ביתרת חובה מעל ל- 150,000 שקלים במועד חתימת שטר החוב. התובעת טוענת שבמועד החתימה עדיין לא היה כל חוב לחייבת שכן אותם שיקים מקוריים שלא נפרעו הוחלפו בשיקים אחרים שנתנו בפריסה, כך שבשלב החתימה עדיין לא היה קיים חוב לפי כרטיס הנהלת החשבונות. גם לפי הכרטסת בסוף חודש מאי , כשבועיים לאחר החתמת הנתבע כערב עומד החוב על סך של כ- 100,000 ש"ח, ותוך זמן קצר מתברר שגם השיקים החדשים לא נפרעו ונוצר לחייבת חוב של 173,999.41 ₪ (להלן:"החוב") אותו נדרש הנתבע לשלם כערב, פחות מחודשיים מיום שחתם על כתב הערבות ובגין סחורה שניתנה לחייבת לפני שחתם על כתב הערבות.

התובעת מודה למעשה שכבר מתחילת הדרך נוצרו קשיים בביצוע התשלומים שנדרשה החייבת לשלם לתובעת , התובעת הגיעה עם החייבת להסדר תשלומים כתוצאה מכך.

גם אם מבחינת הנהלת החשבונות צודקת התובעת שבמועד החתמת הנתבע על שטר החוב היה נראה שלחייבת אין חוב כלפי התובעת, הרי שטענה זו מוכיחה לכל היותר שכרטיס הנהלת חשבונות אינו המסמך היחידי עליו ניתן להתבסס במתן מידע על מצב התשלומים של הלקוח.

ממכלול הראיות שהובאו בפניי אין לי ספק שהתובעת ידעה במועד בו החתימה את הנתבע כערב שהחייבת היא לקוחה בעייתית וכי היא לא עמדה בתנאי התשלום המקוריים. התובעת בחרה שלא להעביר מידע זה לערב ואני מניחה שגם לה היה ברור שלו היה הערב מקבל את הפרטים המדויקים, לא היה חותם על כתב הערבות.

אינני יכולה לקבל את הטענה שהתובעת מסרה את המידע הנדרש לערב לצורך קבלת החלטה האם לחתום על הערבות אם לאו. גם אינני מקבלת את הטענה שמסירת המידע לפיו לחייבת לא קיים חוב, גם אם ניתן על סמך רישום חשבונאי מסוים , הייתה מסירת מידע נכון והוגן.

8. הפן המשפטי:

התובעת אמנם צודקת שלא חלים עליה החובות שנקבעו בחוק הערבות שכן אין היא נושה בהתאם להגדרתו בחוק הערבות, דהיינו היא איננה תאגיד בנקאי או תאגיד שעיסוקו במתן הלוואות חוץ בנקאיות. יחד עם זאת העובדה שחובות חוק הערבות לא חלות עליה איננה פוטרת אותה מניהול מו"מ לקראת חתימת הסכם ובחתימת ההסכם מתום הלב הנדרש בחוק החוזים, חלק כללי 1973- תשל"ג (להלן:"חוק החוזים"), בסעיפים 12 ו-39.

לעניין זה אני מפנה לדברים שנאמרו מפי כבוד השופט מצא בע"א 1570/92 - בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר . פ"ד מט(1), 369 ,עמ' 396-397(1995):

"יש שחובת הנושה, להסביר (או לגלות) לערבו של החייב את תוכן החבות שהוא עומד ליטול על עצמו, נובעת מדין ספציפי (דוגמאות אפשריות לכך מצויות בסעיף 17א' לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), כתיקונו בתשנ"ד; ובסעיף 12 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993). אך גם בהיעדר דין ספציפי, כאמור, עשויה חובת ההסבר (או הגילוי) של הנושה להיבחן כחלק מחובתו לנהוג בערב, בשלב המשא-ומתן ביניהם, בדרך מקובלת ובתום לב, כמצוות סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (עמדתי על כך בפרשת ליפרט, בעמ' 333ה'; וכן ראה: רע"א 1260/94 בן-חיים נ' אבי חן בע"מ ואח' [טרם פורסם]). בענייננו ניתן, כמדומה, להניח, כי מעיקרא - ולאור נסיבות המקרה - על הבנק המערער לא רבצה חובת הסבר, כאמור, כלפי המשיב. מכאן שאילו חתם המשיב על הערבות, מבלי שנאמר לו דבר על-ידי פקיד הבנק, עלול היה (לפי הלכת ליפרט) לשאת בחבות מלאה מכוח ערבותו. אך משעה שהבנק בחר למסור למשיב מידע אודות אופי החיוב, חלה עליו חובה למסור לו מידע שלם ואמין. חובה זו הופרה על-ידי הבנק: המידע שמסר פקידו למשיב היה חלקי ומטעה, ומשסמך המשיב על המידע שנמסר לו והוטעה על-ידיו, חתם על ערבות, שאלמלא הוטעה כלל לא היה מסכים לחתום עליה." (הדגשה שלי- ח.ק)

ראה גם את הדברים שנאמרו מפי הנשיא ברק ברע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ תק-על 99(3), 425 ,עמ' 428 (1999):

"על רקע זה מתעוררת השאלה, אם עקרון תום הלב, הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) חל גם בדיני השטרות. לדעתי, התשובה על שאלה זו היא בחיוב. עקרון תום הלב הוא עקרון כללי, החל על כל זכות, על כל חיוב ועל כל פעולה משפטית (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) יחד עם סעיף 61(ב) לאותו חוק) (ראו רע"א 6553/97 חגאי נ' חברת עבודות חיים בע"מ (טרם פורסם )). אין כל מניעה להחלתו גם על זכות שטרית. אין כל ייחוד לזכות השטרית שיש בה כדי למנוע תחולת העיקרון הכללי של תום לב (אובייקטיבי) בגדרי הזכות השטרית."

לאור האמור לעיל אבחן את התנהגות התובעת בראי תום הלב.

9. האם התובעת הפרה את חובת תום הלב?

סמיכות הזמנים שבין החתמת הערב על שטר החוב להפסקת אספקת הדלקים לחייבת אומרת דרשני. מתקבל הרושם שבמועד החתמת הערב כבר היה ברור לתובעת או לפחות התעורר אצלה חשד וחשש שהחייבת לא תעמוד בהתחייבויותיה ולכן נדרשה החתמת הערב. להלן חלק מעדותו של יואב אסולין אשר החתים את הנתבע על שטר הערבות:

"ש. מתי נוצרה הבעיה שאנו מדברים עליה ?

ת. במאי אפריל 2005

ש. ספר על איזה בעיה היה מדובר ?

ת. הלקוח היה חייב כסף ולא שילם את חובו בעקבות מכירת דלקים שקיבל היה חייב כסף לדור אלון ולא שילם"

(פרוטוקול 20.11.08, עמוד 2, שורה 11).

בהמשך הדברים:

"ש. אותו חיוב שחזר ב- 31.5 יש קפיצה של מדרגה מ0 ל 95,379 ₪. מאיפה הוא קופץ ?

ת. כנראה שהלקוח משך סולר

ש. באיזה חודש הוא משך ?

ת. כתוב במרץ "

(פרוטוקול 20.11.08, עמוד 4, שורה 4)

ובהמשך הדברים:

"ש. ב 31.5 יש חוב של כמעט 100,000 ₪ על דלק שנמשך במרץ.

ת. היה צריך להיות משולם ב 31.5 "

(פרוטוקול 20.11.08, עמוד 4, שורה 10).

אם כן עינינו הרואות כי לתובעת היה ידוע מצבה של החייבת טרם שהחתימה את הערב. אמנם על פי הכרטסת החוב נוצר לאחר מכן, אך החבות של החייבת בגין הדלקים שסיפקה לה התובעת, הייתה קיימת מרגע אספקת הסחורה במרץ ולא מהרגע בו היא מופיעה בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת. חבות זו הפכה למעשה לחוב תוך 60 יום (בהתאם לתנאי התשלום שבין החייבת לתובעת, שוטף +60). לאחר שהתשלומים הראשונים לא שולמו כדין, פרסה התובעת את החוב לתשלומים נוספים. כתוצאה מכך כרטסת הנהלת החשבונות לא הראתה, כפי הנראה, כי קיים חוב למרות קיומו בפועל.

זמן קצר לאחר החתמת הערב החלה התובעת בנקיטת הליכים משפטיים כנגד החייבת וזמן קצר לאחר מכן כנגד הערב. למעשה לא עברו חודשיים מהמועד בו חתם הערב על שטר החוב עד שמצא את עצמו בהליכי הוצאה לפועל למימוש אותו שטר חוב.

אין בליבי כל ספק שלו היה הנתבע מקבל את המידע בצורה הוגנת לא היה חותם על שטר החוב.

לאור האמור לעיל אני קובעת שהתובעת החתימה את הנתבע על שטר חוב בניגוד לעקרון תום הלב כאשר לא מסרה לו את המידע האמיתי על חובות החייבת לתובעת במועד החתמתו על שטר החוב.

10. התרופה בגין הפרת תום הלב:

סעיף 39 לחוק החוזים איננו קובע את הסעד בגין אי קיום חובה. לעניין זה יפים הדברים הבאים מפי כבוד השופט ברק (כתוארו אז) בבג"צ 59/80 - שירותי תחבורה ציבוריים נ' בית הדין הארצי .תק-על 80(3), 987 ,עמ' 993 (1980):

"סעיף 39 לחוק החוזים אינו כולל כל הוראה באשר לתוצאות נובעות מתוך כך, שבעל חוזה אינו מקיים את החוזה בתום-לב ובדרך מקובלת. אין משמעות הדבר, כי זו חובה מוסרית בלבד, שאין לה נפקות משפטית. היעדר הוראה באשר לתוצאות הנובעות מאי-קיום החובה האמורה בסעיף 39 לחוק החוזים, מקורו בעובדה, שתוצאות אלה אינן אחידות, אלא הן משתנות על-פי ההקשר בו מתעוררת השאלה. לעתים תוצאת אי-קיום החובה היא בתשלום פיצויים או במתן אכיפה. לעתים התוצאה היא בשלילת פיצויים או אכיפה מהצד המפר. לעתים תוצאת ההפרה היא במתן כוח לבעל החוזה האחר לפעול פעולות מסוימות בתחום החוזה, שאחרת היו נחשבות להפרה, או שלילת כוח, הנתון לבעל החוזה המפר על-פי הוראות החוזה. לעתים התוצאה אינה אלא זו, שהפעולה, שבוצעה תוך הפרת החובה, אינה משתכללת ואינה תופסת."

לאחר בחינת מכלול הראיות שהובאו בפניי קבעתי כי התובעת לא עמדה בחובת תום הלב המוטלת עליה בהתאם לחוק החוזים.

באופן עקרוני, חזקה על החותם על כתב ערבות שהוא מודע לחבות הטמונה בחתימתו, ועל אחת כמה וכמה כאשר החתימה היא על שטר ערבות שאינו מוגבל בסכום. כך שלכאורה קיימת ולו אחריות מוגבלת לחוב שנוצר על הערב וכפי שאף ציינה התובעת שלחילופין יש להטיל על הערב תשלום של 80,000 ₪ אשר אותם ציין כסכום שצוין בפניו כסכום המרבי אליו יכול להגיע שטר הערבות. האמור לעיל מתאים ונכון כאשר המידע שנמסר לערב ע"י הנושה הוא המידע הנכון, ולא כאשר מסתבר שנמסר מידע מטעה היורד לשורשי העסקה.

נושא זה נבחן בפסיקה אשר אמרה את דברה בצורה ברורה. ראה ע"א 8564/06 - סולטאני ז"ל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' . תק-על 2008(3), 185 ,עמ' 189(2008):

"לדידי, הפרת חובת הגילוי בנסיבות אלה, מביאה לבטלותו של שטר המשכנתא באופן מוחלט, הואיל והנתון בדבר חובות קיימים בחשבונות במועד החתימה על שטרי המשכנתא הינו מהותי ביותר, קל וחומר כאשר מדובר בעסק המצוי בקשיים פיננסיים, ויתכן בהחלט כי אילו היה המנוח מודע למצב החוב בחשבונות, כפי שהיה עובר לחתימה, לא היה ממשכן את הנכס שבבעלותו. "

כמו כן יפים לענין זה דבריה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"א 1570/92 בנק מזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר, פ"ד מט(1) 369, 389-388 (1995):

"אמנם אין להתעלם מכך שהערב לקח על עצמו ערבות ללא הגבלה בסכום, אולם זאת עשה מתוך הנחה של מצב נתון שבו אין יתרת חובה. לדבריו, אילו ידע שיש יתרת חובה בסדר גודל כזה לא היה מוכן לערוב לו כלל. התוצאה היא שהערב (המשיב) מופטר לחלוטין מערבותו ואין לחייבו באופן חלקי בחוב שצמח לאחר חתימתו (ראה: ע"א 508/89 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' דובובי-אלמוג וערעור שכנגד...)".

לאור האמור לעיל התוצאה היא שהנתבע מופטר מערבותו. אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה משהודה הנתבע עצמו כי חשב שערב לסכום של 80,000 ₪ יש לחייבו לפחות בסכום זה. נראה לי כי אם הנתבע היה יודע על מצבה הפיננסי של החייבת טרם חתם על ערבותו, הוא לא היה מוכן לערוב לכל סכום שהוא.

סוף דבר

התביעה נדחית, התובעת תשלם לנתבע תוך 30 יום סך של 10,000 ₪ פלוס מע"מ הוצאות שכ"ט עו"ד.

הערה: המידע המפורט לעיל הינו מידע כללי בנושא "ביטול ערבות בגין הסתרת מידע" ואינו בא להחליף את הוראות החוק והתקנות הרלוונטיים. כמו כן, המידע אינו בא ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי בפני עו"ד. במקרה של אי התאמה עם הוראות החוק/תקנות האמור בחוק/תקנות הוא הקובע. מידע שימושי זה ניתן כשירות לתועלת גולשי האתר וזאת בכפוף לתנאי השימוש באתר.